אודות השיר: בא לבקר – (שלישי ואחרון)

אבא

האם אתה רואה אותי אבא? 

ארבעה חודשים בלבד צריך היה להתאפק. 

רק ארבעה חודשים צריך היה המוות להתאפק, כדי שאזכה להראות לך את בני בכורי, וכדי שתראה אותי, ולו לרגע, אבא.

לא, איני משלה את עצמי, ודאי שלא היה זה מספיק, שהרי עכשיו, כשפתאום אני גבר בעולם, איש היודע יאוש, היודע תקווה, היודע שברון לב ואהבה, עכשיו כשאני מבין שלא אזכה לתקן את העולם כולו, ויתכן שגם לא פינה קטנה ומטריפה בו, עכשיו כשאני מבין מהו חשש על ילדי ומה חשיבות יש לבית, רק עכשיו אני מתחיל להבין.

מתחיל להבין עד כמה יצרת הכל יש מאין, ומהו בעצם הבית שנתת לי, ולמה התכוונת כשאמרת לי שאתה את המוות כבר ראית, שנים רבות לפני שזה חזר אליך וקטף אותך באחת. ולמה התכוונת כשניסית להסביר לי למה בעצם אין לך שום עניין במפגשים התקופתיים של ארגונים ומוסדות. "עזוב, בחייך" אמרת, "אלה אנשים שחיים בעבר". ולא הוספת.

ועכשיו, כשאני מבין קצת יותר, אני רוצה את עיניך, את פניך, את פיך, את חלילך. עכשיו אני רוצה לנגן איתך, ולשוחח איתך בערבית, ולטייל איתך, ולשיר איתך. 

אהההה, לו הייתי תן, הייתי זוקף עכשיו ראשי ומיילל. 

אוהב אותך תמיד, אבא. ואני מבטיח, אבא אהוב, מבטיח, שאת חכמת הפרחים לא שכחתי. את חכמת הפרחים הזו, מישנתך הלא כתובה אך חקוקה על לוח הלב, יחד עם זיכרך החי בי, כבר ממחר – אשוב להחיות ולהנחיל. בלי שום מחויבות או דבקות דתית. פשוט לאהוב, מתוך ולמען החיים.כבר ממחר אשוב ואהיה דג במים, ואתה זורם בדמי.

אבל היום, אבא, היום אני בוכה.

שלומיאן