אודות השיר: מאין מגיע הכסף

בשיר ״מאין בא הכסף״ ניסיתי להציג בפניכם את הפער המכאיב בין התהליך התמים והיפה בו נוצר הלחם, ובין זה המסואב והמשחית בו נוצר הכסף. זוהי מחאתי הצנועה. אנא התעוררו והבינו.

מאין בעצם מגיע הכסף?

הרי כולנו יודעים מאין מגיע הלחם, נכון?

התהליך המרגש, בו תופח בצק שנוצר מקמח שנטחן מחיטה, משמח כל ילדה וכל ילד.

אני זוכר כילד את ריח האפיה, וכאבא את היציאה לשדה החיטה עם ילדי, כדי לחזות בפלא הזה:

הנה יוצא האיכר שנה אחר שנה, משקיע ממרצו, ובליבו תקווה וחשש: האם הגשם ירד בעיתו? האם השמש ישלח את קרניו, ואפשר יהיה לברך על המוגמר? הרבה זיעה ואהבה מושקעים בתהליך, כדי שלחם יגיע אל שולחננו.

אך מה עם הכסף? מי אמון על ייצור כסף?

הרי רובו המכריע של הכסף בעולם כיום נרשם דיגיטלית בלבד, ואין לו שום ייצוג ממשי.

אז מי בעצם מייצר אותו, או רושם אותו, או ממציא אותו, או השד יודע מהי המילה הנכונה לעניין זה? המדינה?

שאלתי לא מעט אנשים את השאלה, וגיליתי, בלי הפתעה, שרובם המכריע פשוט לא יודעים. בלבול קיצוני.

לרוב שמעתי את אותה התשובה בגרסאות שונות: את הכסף מדפיסה המדינה.

גם עבורי היה זה מדהים ואף מזעזע להבין את התהליך הזה, בו נוצר כסף, עוד ועוד כסף, ומגיע - איך לא - תמיד לאותן הידיים. למען האמת, כשהבנתי - נשמטה לי הלסת.

הרי פעם היו שוקלים זהב כנגד סחורות, נכון? זה כולנו יודעים. אחר כך החלו להטביע מטבעות ממתכות יקרות במשקלים אחידים, ויצרו סטנדרט, מידה אחידה של חומר שערכו ידוע.

והשטר? השטר היה בראשיתו התחייבות חתומה לתשלום במועד נקוב. ממש כמו הצ׳קים של היום. אם המתחייב היה סוחר מוכר ואמין, ששמו הולך לפניו, אפשר היה להשתמש בעצם התחייבותו לצורך קנייה, כמטבע שעובר מאדם לאדם. עם הזמן החלו בנקים לייצר שטרות שכאלה, וככל שהיה הבנק אמין יותר, יציב יותר, ידוע יותר - כך השימוש בשטרותיו היה נרחב יותר. וכך נפוצו השטרות.

אבל היום, כשאנו זקוקים לסכום כסף שאין ברשותנו - אנחנו ניגשים לבנק ומבקשים הלוואה. ואם הבנק משתכנע שיש לנו את היכולת ״להחזיר״ לו את הכסף אותו הוא ״מלווה״ לנו, אחרי שיחתים אותנו על ערבויות, ויבהיר לנו מה יקרה אם לא נעמוד בתנאי ה״הלוואה״, נקבל את הסכום הנכסף.

בתמורה לשרות, נשלם ריבית הגונה, בהתאם להיצע ולביקוש של ״הלוואות״ כאלה בשוק ההון, אמת? לכאורה פשוט והגיוני, אז למה המרכאות מעל המילים התמימות האלה: ״הלוואה״, ״מלווה״, ״להחזיר״?

ובכן, כשאני מלווה לשכן שלי ליטר חלב, השכן יחזיר לי ליטר חלב. בלי ריבית. שכנות טובה - יש לי כרגע אז אני נותן לך ובעתיד תיתן לי חזרה כדי שלא יחסר לי לקפה של הבוקר. ונאמר שהחלטתי לעשות מזה מקצוע, והייתי מבקש שקל או שניים על הטירחה או השרות - ניחא, גם זה עוד מתקבל על דעתי, אם כי לא בקלות. אבל תארו לעצמכם שאין לי חלב, ואני מבטיח לו, לשכן, שאילו יבוא מישהו ויבקש את החלב הזה - אתן לו אותו, בתנאי כמובן שהוא, השכן, ייתן לי בתום העיסקה ליטר חלב ״בחזרה״, הייתם אומרים שאני שקרן, או גנב, נכון? כי איך אוכל לספק דבר שאין בידי? קשה גם להשתמש בפועל ״להחזיר״, אם בעצם לא נתתי כלום, ובעצם גם לא היה בראשותי דבר. עכשיו, תארו לעצמכם שיש לי ליטר אחד של חלב, ואת אותו השקר אעשה עם 9 שכנים שונים, ולכולם אבטיח את אותו הליטר בתנאי שישיבו לי ליטר בתום העיסקה, ובנוסף אגבה על התהליך ריבית, או עמלה של שני שקלים. איך תקראו לי אז? וכשכל השכנים ״יחזירו״ לי את הליטר שהבטחתי אך מעולם לא הוצאתי מהמקרר, יהיו בידי 10 ליטרים חלב, ועוד 18 שקלים מהעמלות, או הריבית, או השד יודע איך לקרוא לזה. מה תאמרו אז? ברור: שאני חי בשכונה של טמבלים, ואני ודאי טיפוס מפוקפק ולא אמין. אמת?

עכשיו בואו נחליף את החלב בכסף. 100,000 שקלים בידי, ואני מלווה את אותם 100,000 שקלים ל-9 אנשים שונים, בתנאי שיוכיחו לי שיש להם את היכולת לשלם את הכסף בזמן נקוב. הוגן? ובנוסף אגבה עמלה וריבית. הוגן? מה יקרה אם כל תשעת ה״לווים״ יצטרכו את הסכום בו זמנית? הסתבכתי עם השקר של עצמי, נכון? כי זה לא הוגן ואפילו מסריח להבטיח לאנשים כסף שאין לי, ועוד לדרוש ש״יחזירו״ לי אותו בזמן. אמת? הרי כלל לא נתתי להם כלום! זה נשמע כמו הונאה? מעילה באמון? פשע?

אז זה הזמן להתעורר. זה בדיוק מה שעושה הבנק. הוא אינו מוציא כסף שיש לו ומעביר לכם, הלווים, אלא רושם בחשבונכם ״100,000״, ובזה הסתיים העניין. הכסף הומצא, וכל שנותר לו, לבנק, הוא לוודא שאתם תעבדו קשה ותייצרו בזעתכם את אותם 100,000 שמעולם לא היו לו, כדי שחלילה לא יבוא לווה אחר ויבקש את הסכום, והשקר יחשף. והמחליא מכל הוא שאם אתם ואני רוצים גם לעשות את אותו הדבר - זה יחשב עבירה פלילית. כי אנחנו איננו בנק. ולא כל אחד יכול לפתוח בנק. האם זה הגיוני ומוסרי שמי שיש לו די כדי להלוות רשאי להלוות את אותו הסכום 9 פעמים ולהכפיל פי 10 את הונו באחת, בלי לעבוד, בלי להזיע, ובלי שיהיה כיסוי להלוואותיו? האם זה הוגן שכל הלווים ירוצו אחרי הזנב של עצמם חיים שלמים כדי לשלם הלוואות שניתנו להם מכסף שהומצא? ומאין יביאו עוד ועוד כסף? הרי הוא, הבנק, ממציא כסף שאין לו, ועוד דורש על כך ערבויות וריביות, ובסופו של דבר סכומי עתק משתלשלים לכיסים של אנשים פרטיים, ההולכים ומשמינים, הלוך והשחת ולעולם אינם שבעים! האם כך מאפשר החוק? הזהו שוויון בחברה מתוקנת? ואיך זה שכל זה נעשה מבלי ש99% מהאוכלוסיה ידעו מכך? פלא שכל כך הרבה בעלי תפקידים הופכים מושחתים?

למעשה העוול הזה כל כך גדול ואפל, שהוא נמצא בבסיסם של משברים עולמיים רבים. ולצערי איני רואה שום דרך בה תוכל האנושות להתקדם אם לא תתוקן האיוולת האכזרית הזו, כי היא היסוד לשחיתות גורפת מצד בעלי ממון מחד ומצד מחוקקים מאידך. וכך האינטרס של רוב בעלי היכולת נוגד באופן מהותי ומוחלט את האינטרס של ההמונים התמימים, אלו שבאמת עובדים.

לזה כיוונתי כשכתבתי את השיר הזה, ״מאין מגיע הכסף״. מקווה שתאהבו, ובבוא העת, תעזרו לי ויחד נשנה את העולם.

נ.ב. כמה אנשים שקראו את הטקסט נרעדו בבהלה, כי יש להם כסף. אז למען הסר ספק: חברים, אין לי שום בעייה עם אנשים שיש להם כסף. אדרבה, תהנו. השאלה היא מאין בא הכסף הזה, ואיך הוא נוצר. מעבודה? מייצור? או מאחיזת עיניים שמגדילה את אי השוויון ופוגעת בצדר חברתי?

שאלה נוספת היא, כמובן, מה אנו עושים עם הכסף שיש לנו. אך על כך בפעם אחרת.

שלומיאן.