אודות השיר: בא לבקר (שני: כשאהיה כמו אבא)

אבא- פרק ב'

והרי אני תמיד ידעתי, שכשאהיה גדול אהיה כמו אבא. בדיוק בדיוק כמוך. 

ומה אומר לך, במבט מפוקח אני מתחיל להבין

שלעולם כבר לא אחיה כדג במים כמוך. 

לעולם לא אדע ליצר את אותה החגיגה מקילו מלפפונים ולבן, למשל. 

גם לא אחזיק כדור כמוך, 

וגם לא אשתולל כמוך עם כל ילד וילדה – שלך או של זר. 

סליחה, נכון, שכחתי: אין ילדים זרים. 

יש רק חברים שעוד לא הכרתי.

אז אני מתמודד עם האכזבה. 

אמנם אני כבר יודע שאין שום צורך שאהיה בדיוק כמוך, 

שהרי אני איני אתה. 

ובכל זאת, משהו שחדור עמוק בתאי גופי חוזר ומחפש: 

נו, אני כבר כמו אבא? עוד לא? מתי? 

ובקצב הדברים, גם אם איני מבטיח שאאריך ימים, 

הרי אפשר בהחלט שבעוד רגע קט אעבור בצעד קל את גילך הניצחי. 

ונחמה יש לי. 

יש ויש, 

באותו מרחב קיום מורם מארץ. 

אולי זהו המקום שבו אני כותב שירה, כשאני כותב שירה. 

או חושב את מחשבותי הלא פרקטיות אך מנחמות. 

זהו המקום שבו נהיר לי מעל ומעבר לכל ספק שאתה עודך, 

קיים ומחכה לי, מסב את גבך אלי ואומר: 

קדימה! לעלות על הגמל! 

ואני כל כך מתגעגע אבא. כל כך מתגעגע. 

בוא, בוא לבקר.